חישוב השכר הקובע לגמלה הינה לפי שיטת "השכר האחרון" ועל משרד החינוך חובות גילוי ואמון מוגברות ביחס לפרטים רלוונטיים שאי ידיעתן עלולה לפגוע בצד האחר ( ק"ג 43777-05-11)

ביה"ד האזורי לעבודה (ת"א-יפו) דן בתביעתה של עובדת משרד החינוך שהוגשה בנוגע לאי-הכללתם של גמולי השתלמות ותואר שהשלימה בתקופת היותה בשבתון ובחופשה ללא תשלום (שאחריהם לא שבה לעבודה במשרד החינוך) במסגרת משכורתה החודשית הקובעת לצורכי גמלה.

התובעת ניהלה שני הליכים: האחד, הוגש ערעור על החלטת ממונה הגמלאות במשרד האוצר לחישוב גמלתה על בסיס מלוא תגמולי ההשתלמויות וכפל התואר אותם רכשה לאחר הקפאת הזכויות לגמלה. השני, כנגד משרד החינוך בטענה לפיה הסתמכה היא על מצגים שהוצגו לה טעם משרד החינוך לרבות באמצעות חוזרים מטעם מנכ"ל משרד החינוך.

הערעור על החלטת ממונה על הגמלאות לפי חוק שירות המדינה גמלאות (נוסח משולב), התש"ל – 1970 (להלן: "חוק הגמלאות") נדחה ונקבע כי שיטת חישוב השכר הקובע היא לפי שיטת "השכר האחרון". לפי שיטת חישוב זו הקצבה נקבעת בהתאם לשיעור המשכורת האחרון של העובד/ת לרבות תוספות קבועות ובכלל זה גם תוספות של גמולי השתלמות המשולמים לעובדי ההוראה כתוספת קבועה ובתנאי ששולמו לעובד/ת בפועל במסגרת שכרם – דבר התואם את תכליתו ולשונו של חוק הגמלאות הבא להבטיח לגמלאי רמת חיים דומה לזו שהייתה לו בתקופת שירותו. שכר אחרון זה, במידה והעובד אינו חוזר לעבודה במשרד החינוך, אינו כולל את הגמולים הנרכשים בזמן השבתון / חל"ת.

בהליך כנגד משרד החינוך הועלו על ידי התובעת, בין היתר, טענות בקשר להתנהלות משרד החינוך כלפיה. כך למשל נטען כי התובעת הקפיאה זכויותיה לגמלה על בסיס המדיניות שהייתה נהוגה באותה עת במשרד החינוך ולפיה גמולי השתלמות ודרגה הנרכשים בגין לימודים בתקופה בה שוהה מורה בשבתון וחל"ת מובאים בחשבון במסגרת השכר הקובע לגמלה גם אם בפועל פרשה המורה מיד בתום השבתון או החל"ת ולא קיבל את תמורת הגמולים / דרגה טרם הפרישה. מדיניות זו שונתה בין השנים 2009-2011 ובעקבות שינוי זה נדרשו מנהלי מחוזות במשרד החינוך לעדכן החל ממועד השינוי כל עובד הוראה המעוניין לפרוש מחל"ת או משבתון, כי גמולים שצבר בתקופה זו לא יכללו במשכורתו הקובעת ולכן היש להמליץ לעובד ההוראה לשוב לעבודה במערכת. התובעת לא עודכנה כלל בנושא זה. כמו כן טענה התובעת כי הסתמכה על מדיניות משרד החינוך והמצגים שהוצגו לה טרם החליטה על הקפאת הזכויות ושינתה לרעה מצבה בעקבותיהם.

טענות משרד החינוך היו, בין היתר, טענות לכך שהתובעת לא הוכיחה קיומה של הבטחה או מצג שעשויים להקים לה טענת הסתמכות ולא הוכיחה כי שינתה מצבה לרעה.

בית הדין קיבל את התביעה בחלקה ופסק:

  1. ביחסי העבודה (ובכלל זה יחסי העבודה שבין משרד החינוך לעובדיו) קיימות חובות אמון, תום לב וגילוי מוגברות.
  2. קיומו של תום לב מוגבר ביחסי עבודה אלו, דורש גילוי מוגבר של פרטים רלוונטיים הידועים לצד אחד והכוללים, מעבר לעובדות העולות מתוך חוזה העבודה, גם עובדות שלצד אחד יש מידע רלוונטי שאי-ידיעתו עלולה לפגוע בצד האחר.
  3. משהיה ידוע במשרד החינוך כי החלטה בעניינה של התובעת (שלא לחזור לעבוד במשרד החינוך לאחר החל"ת) תשפיע על משכורתה הקובעת לגמלה, היה ראוי כי תינקט לשון ברורה ומפורטת בעניין המשכורת הקובעת לגמלה.
  4. לעובד יש זכות לדעת מהם זכויותיו בעבודה, קל וחומר לגבי זכויות בעת פרישה, שהן הרות גורל לשנים הרבות בהן יהיה גמלאי. על המעסיק מוטלת האחריות ליידע את עובדיו בדבר זכויותיהם, וזאת הן מפני שהמעסיק אחראי או שותף לנתינתן ולשמירה עליהן, והן מפני שהמעסיק הוא מקור מהימן ונגיש למכלול זכויותיו של העובד.
  5. העובדה כי התובעת התייעצה עם גורמים נוספים מלבד משרד החינוך בעניין, אינה גורעת מחובותיו של משרד החינוך כלפי התובעת כמעסיקה ואינה מסירה אחריות מכתפיו.
  6. שהות בחל"ת או בשבתון אינה מנתקת יחסי עבודה בין הצדדים ואינה מעידה על סיום עבודה במחוז אלא לכל היותר על הפסקה בעבודה.
  7. משהפר משרד החינוך את חובות הגילוי והאמון המוגברות כלפי התובעת ובמחדליו מנע ממנה את אפשרות הבחירה בחלופה שלא תפגע בזכויותיה לגמלה, יש לקבוע לה פיצוי.
  8. לאחר בחינת מלוא הראיות והשיקולים שהובאו בפניו, פסק ביה"ד פיצוי כולל (נמוך מהנתבע) וחייב את הנתבעת אף בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
  1. הכותבת לא ייצגה בתיק זה.
  2. המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית.
  3. המחברת אינה נושאת באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ועליהם לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.