חוק החולה הנוטה למות, תשס"ו - 2005

חוק החולה הנוטה למות נועד להסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות תוך איזון בין ערך קדושת החיים לבין ערך אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים.

חוק החולה הנוטה למות, מרחיב את הזכות לסרב לטיפול רפואי, על ידי כך שהוא מאפשר לאדם, עוד בזמן היותו בריא, טרם היותו חולה המוגדר כחולה הנוטה למות (ראה הסבר להלן), להביע את רצונו מראש לגבי הטיפול הרפואי העתידי שיינתן לו אם וכאשר ייקבע שהוא חולה הנוטה למות ולא יוכל לקבל החלטות בזמן אמת ביחס לטיפול המוצע בו. זכות זו נעשית באמצעות מתן הוראות מוגדרות מראש על ידי האדם ו/או מינוי מיופה כוח לקבלת החלטות בנוגע לטיפול הרפואי באדם (ראו להלן). הוראות אלו, ככל שיינתנו, יעזרו לרופאים בקבלת ההחלטה לגבי אופן וסוג הטיפול שיינתן לאדם כמו גם החלטה שתימנע מתן טיפול מסוים לאותו האדם.

חולה הנוטה למות מוגדר בחוק כמטופל שרופא אחראי קבע לגביו כי הינו סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ותוחלת חייו, אף אם יינתן לו טיפול רפואי, לא יעלה על שישה חודשים.

בחוק ישנה הגדרה והתייחסות לחולה הנוטה למות בשלב סופי המוגדר כמטופל, שרופא אחראי קבע לגביו כי הינו מצוי במצב רפואי שבו כשלו כמה מערכות חיוניות בגופו ותוחלת חייו, אף אם יינתן לו טיפול רפואי אינו עולה על שבועיים.

עקרון יסוד בחוק

העיקרון היסודי שנקבע בחוק ולפיו יש לפעול הוא העיקרון שהטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות ייקבע על פי שיקולים בלעדיים הנוגעים ומתייחסים לשלושת אלו:

  1. מצבו הרפואי של החולה
  2. רצונו
  3. מידת סבלו של החולה

יצוין כי מידת סבלו של החולה מוגדרת בחוק על ידי שני מצבים:

  1. האחד, כפי שהגדיר נותן ההנחיות הרפואיות/נותן ייפוי הכוח בהנחיות המקדימות.
  2. אם לא הוגדר מהו כאב וסבל עבור נותן ההנחיות הרי שכאב או סבל יבחנו לפי המבחן של האדם הסביר תוך מענה לשאלה: האם האדם הסביר היה מוכן לעשות מאמץ ניכר כדי להימנע מכאב זה או לסלקו - אף אם הדבר כרוך בפגיעה משמעותית באיכות חייו או בתוחלת חייו.

נקודת המוצא של החוק - אדם רוצה להוסיף ולחיות

על פי החוק, חזקה היא שאדם רוצה להוסיף ולחיות ולכן, על מטופל לסתור חזקה זו על מנת להימנע מקבלת טיפול רפואי בו (שאמור, כשהוא מוגדר כחולה הנוטה למות בלבד). סתירת החזקה (ולמעשה לאפשר מצב המונע הארכת חיים באמצעים מלאכותיים) נעשית רק בהתקיים אחד מהמצבים הבאים:

  1. מטופל שהינו בעל כשרות – על פי רצונו המפורש. מטופל בעל כשרות הינו מטופל מעל גיל 17, מסוגל להביע רצונו, כשיר מבחינה הכרתית, שכלית ונפשית לקבל החלטות בקשר לטיפול הרפואי בו מתוך הבנה, שיקול דעת ורצון חופשי ושלא הוכרז פסול דין).
  2. מטופל שאינו בעל כשרות, ושמלאו לו 17 שנים – על פי אחת מהאפשרויות הבאות:
  1. הנחיות רפואיות מקדימות שנתן המטופל.
  2. החלטה של מיופה כוחו של המטופל שניתנה לפי ייפוי הכוח.
  3. החלטה של וועדה מוסדית או וועדה ארצית. ועדות אלו הן ועדות מקצועיות הכוללות אנשי מקצוע בתחומים שונים שתפקידן להכריע במקרה של מחלוקת או אם עולה ספק ביחס לרצונו של החולה בכל עניין הנוגע ליישום החוק.
  4. על פי החלטת רופא אחראי ובתנאי שהחלטתו תתקבל בהתחשב ב –
  1. הצהרה מפורשת של אדם קרוב ועדויות של אנשים קרובים ולפיה החולה הנוטה למות אינו רוצה להוסיף ולחיות.
  2. בהעדר הצהרה שכזו, יש להתחשב בעמדת אפוטרופסו של החולה הנוטה למות, שהוא אדם קרוב, ככל שישנו, ולפיה רצונו של החולה הנוטה למות שלא להאריך את חייו.

יצוין כי על פי החוק, חזקה היא שאדם כשיר מבחינה הכרתית ושכלית לקבל החלטות בקשר לטיפול הרפואי בו מתוך הבנה, שיקול דעת ורצון חופשי, אלא אם הוצא מחזקת הכשרות בהחלטה רפואית מנומקת ומתועדת של הרופא האחראי לאחר שקיים התייעצות עם המטפלים בחולה הנוטה למות ועם רופאים רלוונטיים או מומחים, לפי העניין, ובמידת האפשר עם רופאו האישי.

חוק החולה הנוטה למות מתייחס למספר מצבים ופעולות:

  1. חולה הנוטה למות המבקש טיפול חריג להארכת חייו.
  2. חולה הנוטה למות אשר אינו רוצה שחייו יוארכו.
  3. פעולות אסורות לביצוע.
  4. מתן טיפול מקל.
  5. טיפול בקטין הנוטה למות.
  6. טיפול בחסוי הנוטה למות.

הבעת רצון מוקדמת – הנחיות מקדימות בחיים:

אדם יכול לתת הנחיות מקדימות לטיפול הרפואי בו אם יהיה חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, בהתאם לרצונו, בכל גיל (מעל גיל 17) ובכל מצב רפואי, כל עוד הוא לא הוכרז פסול דין. הדרכים לכך הן באמצעות מתן הנחיות רפואיות מקדימות, בייפוי כוח, או בשילוב ביניהם – ובלבד שעשה כן האדם מתוך רצון חופשי ועצמאי ושלא מתוך לחץ משפחתי, חברתי או אחר.

לחולה הנוטה למות, יש את הזכות לבקש להימנע מלתת לו טיפול רפואי להארכת חייו או לבקש לקבל טיפול רפואי להארכת חייו גם אם הרופא המטפל בו חושב שאין לכך הצדקה בנסיבות העניין – הכול במגבלות הקבועות בחוק הנוגעות בעיקרן להוכחת רצונו של המטופל מעבר לכל ספק סביר שאכן זה רצונו. ההוכחה הברורה והטובה ביותר לרצונו של המטופל היא באמצעות הוראות מפורשות שכתב בעצמו באמצעות הנחיות מקדימות מפורשות שערך או באמצעות מתן ייפוי כוח לאדם אחר שיפעל על פיהן, כאילו ההוראות שייתן הן הוראותיו שלו.

לצורך מתן הנחיות רפואיות מקדימות, על האדם להיות בזמן עריכתן וכתיבתן, בעל כשרות ובמסגרתן עליו לפרט את רצונו לגבי טיפול רפואי עתידי בו אם ייקבע לגביו כי הוא חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות.

ההנחיות הרפואיות המקדימות יינתנו לאחר שהאדם קיבל מרופא או מאחות מוסמכת מידע רפואי הדרוש לו באופן סביר לשם מתן הנחיות רפואיות מקדימות.

במצב בו אדם מצוי במצב שבו הוא 'חולה הנוטה למות', יוכל הוא לתת הנחיות רפואיות מקדימות רק לאחר שקיבל מרופא מומחה (מומחה בתחום הרלוונטי למחלתו) מידע בדבר מצבו הרפואי (וכן מידע רפואי רלוונטי למתן ההנחיות בדבר מצבו וכן מידע רפואי הדרוש לו באופן סביר לשם מתן הנחיות רפואיות מקדימות).

הנחיות רפואיות מקדימות יינתנו בכתב, ייחתמו על ידי נותן ההנחיות בפני שני עדים שאין להם אינטרס כלכלי או אחר בנותן ההנחיות, ושאינם מיופי כוח. על העדים לאשר בחתימתם, באותו המעמד, על גבי טופס ההנחיות המקדימות, שנותן ההנחיות חתם כאמור.

תוקפן של ההנחיות הרפואיות מקדימות, על פי חוק החולה הנוטה למות, הינן למשך 5 שנים (אלא אם נקבעה בו תקופה קצרה מכך) וניתן להאריך את תוקפן לתקופות נוספות שכל אחת לא תעלה על חמש שנים.

ייפוי כוח:

אדם בעל כשרות רשאי למנות מיופה כוח אחד או יותר (ואף מחליף למיופה הכוח) שיהיה מוסמך להחליט במקומו על הטיפול הרפואי שיינתן או שלא יינתן לו אם יהיה חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות.

מיופה הכוח חייב להסכים להתמנות כמיופה כוח על מנת שיעשה שימוש בו.

בייפוי הכוח יש למלא את הנסיבות והתנאים שבהם יהיה מוסמך מיופה הכוח לקבל החלטות בעניין.

אם ייפוי הכוח מתייחס למצבים רפואיים מסוימים או לטיפולים רפואיים מסוימים, על נותן ייפוי הכוח לקבל מידע רפואי בעניין.

ייפוי הכוח צריך להינתן בכתב, מתוך רצון חופשי ועל יסוד הבנה ושיקול דעת ועליו להיות חתום על ידי מייפה הכוח ושני עדים שאין להם אינטרס כלכלי או אחר במייפה הכוח, ושאינם מיופה כוח.

ייפוי הכוח יכול להכיל הגדרה של נותן ייפוי הכוח לסבל משמעותי.

בייפוי הכוח מייפה הכוח מציין כי מיופה כוחו יהיה מוסמך לקבל במקומו החלטות הנוגעות לטיפול הרפואי בו אם יהיה חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, ויכול הוא לפרט את הנסיבות והתנאים שבהם יהיה מוסמך מיופה הכוח להחליט במקומו על הטיפולים הרפואיים בו, כולם או חלקם.

תוקפו של ייפוי הכוח לא יעלה על חמש שנים, וניתן להאריך את תוקפו לתקופות נוספות.

אדם שיש לו חשד ויסוד סביר להניח, כי מיופה הכוח פועל שלא לפי רצונו של החולה הנוטה למות או מתוך ניגוד עניינים, רשאי לפנות לוועדה המוסדית בעניין.

חשוב לדעת כי ייפוי כוח כלי רגיל, ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר או ייפוי כוח לפי ס' 16 לחוק זכויות החולה אינם ייפוי כוח לפי חוק החולה הנוטה למות!

שילוב מתן הוראות רפואיות מקדימות עם מינוי מיופה כוח:

אדם רשאי למנות מיופה כוח מטעמו שיחליט במקומו על הטיפול הרפואי שיינתן לו (או שימנע ממנו) אם יהיה חולה נוטה למות חסר כשירות. כמו כן אדם יכול לשלב מתן הנחיות רפואיות מקדימות עם מינוי מיופה כוח מטעמו.

במקרה בו האדם ממנה מיופה כוח וגם נותן הנחיות רפואיות מקדימות - אדם רשאי לכלול בהוראות הרפואיות המקדימות, הוראות למקרה שבו ייווצר ניגוד בין הנחיה רפואית מקדימה לבין הוראה של מיופה הכוח.

כללי:

ההנחיות הרפואיות המקדימות יכולות להינתן רק לאחר שנותן ההנחיות קיבל מרופא או אחות מוסמכת הסברים ומידע רפואי הדרושים לו כדי להבין את משמעות ההנחיות שהוא נותן. ההסבר הרפואי מטרתו לתת הסברים, בין היתר, על סוג הטיפול במחלה, משמעות המונחים הרפואיים המופיעים בטופס, הצורך בטיפולים אלו, מטרותיהם הסיכונים ו/או אי הנוחות בגינם, החלופות לטיפול ועוד.

הנחיות רפואיות מקדימות של אדם המצוי כבר במצב של "חולה נוטה למות" ייעשו רק לאחר שיקבל הסברים ומידע רפואי מרופא מומחה בתחום מחלתו הסופנית והכוללים בין היתר, הסבר מעמיק ומפורט על המחלה ממנה הוא סובל, מה צפוי בהמשך, הטיפולים שהחולה הנוטה למות צפוי להיזקק להם ועוד.

ההנחיות הרפואיות המקדימות וייפוי הכוח תקפים למשך 5 שנים (אלא אם קבע האדם פרק זמן קצר יותר בהוראותיו). פרק זמן זה ניתן להארכה בכל פעם שפג תוקפם.

חשוב לדעת כי הנחיות רפואיות מקדימות או ייפוי כוח ניתנים לביטול.

יצוין כי על פי חוק החולה נוטה למות, אפוטרופוס ממונה לאדם לא יהיה מוסמך לייצגו בעניינים שחוק החולה הנוטה למות חל עליהם.

מגבלות בחוק על כיבוד רצונו של החולה הנוטה למות להימנע מטיפול בו:

יש לזכור כי על אך הרצון לכבד ולקיים את רצונו של החולה הנוטה למות להימנע מטיפול בו, החוק קובע כי אסור לעשות פעולות מכוונות להמית מטופל או לגרום למותו, אסור לסייע לאדם להתאבד, אסור להפסיק טיפול רפואי רציף שעלול להביא למותו של אדם ואסור להימנע מלתת לחולה הנוטה למות מזון ונוזלים, טיפול מקל וטיפול נלווה – גם אם ביקש זאת במפורש.