משפט מנהלי ואזרחי

מערכת המשפט המנהלי מסדירה ומרכזת את עיקר המגעים ומערכת היחסים בין השלטון לפרט וקובעת כללים להפעלת שיקול הדעת המנהלי ולקבלת החלטות מנהליות.

החלטות שכאלו יכולות להיות, בין היתר, החלטות בענייני ארנונה, חופש המידע, חינוך (החלטה של רשות בענייני חינוך), החלטה בענייני השכלה גבוהה, מועצות דתיות, מכרזים, עמותות וחברות לתועלת הציבור, רישוי עסקים, רשויות מקומיות, ועוד.

כשבוחנים את החלטת ופעולת הרשות המנהלית נבחן האם לרשות הייתה סמכות לקבל את ההחלטה, האם הרשות הפעילה את סמכויותיה, האם היא קיבלה את ההחלטה ללא משוא פנים, בהגינות, שוויון, תום לב וללא שיקולים זרים תוך הפעלת שיקול דעת ושמירה על טובת הציבור. כמו כן, על הרשות לבסס החלטתה על בסיס עובדות רלוונטיות ולקבל החלטה שהיא מידתית וסבירה.

בתחום המשפט המנהלי קיימת חשיבות למהירות התגובה והפעולה של הנפגע מהחלטה וקיימת חשיבות רבה למיצוי ההליכים טרם פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים במסגרתה של עתירה מנהלית.

המשפט האזרחי מסדיר את מערכת היחסים בין פרטים בחברה (אנשים או חברות) באמצעות מערכת כללים הרלוונטית למחלוקת הנבחנת במסגרת המשפט האזרחי.

בהליך האזרחי כולם שווים וחלים עליהם אותן הנורמות ונטל ההוכחה הינו במאזן הסתברויות.

בתחום המשפט האזרחי ניתן למצוא סוגיות הנוגעות לדיני חוזים, דיני קניין, דיני עבודה, דיני נזיקין, דיני משפחה ועוד.

בתביעה המתנהלת בהליך האזרחי מבוקשים סעדים שמטרתם לרפא את הפגיעה ולהחזיר את המצב לקדמותו (טרם קרות הנזק).

לדיון האזרחי בבית המשפט כללים ודיני ראיות השונים מתחומי המשפט המנהלי והפלילי.