דיני חינוך ועובדי הוראה

הזכות לחינוך הינה זכות חברתית בסיסית המאפשרת לילדים מגיל 3 – 18(או עד לסיום כיתה יב') וכן לילדים עד גיל 21 בחינוך המיוחד לקבל חינוך חינם מטעמה של המדינה ונוגעת לכל אחד ואחת מילדי והורי ישראל.

מערכת החינוך שמטרתה, בין היתר, לעצב תלמידים להיות אזרחי המדינה (ולרבות באמצעות העברת ידע, חינוך לערכים, מורשת תרבותית ומוסרית וכדומה) נמצאת באחריותו של משרד החינוך הקובע את המדיניות הנוהגת בעניין החינוך במדינה.

עובדי ההוראה, כמו גם יתר הגורמים המעורבים בחינוך, מחויבים לפעול על פי הכללים הנורמטיביים ולרבות לפי חוקים, תקנות, חוזרי מנכ"ל ועוד.

מאז קום המדינה נחקקו חוקים וכללים רבים הנוגעים לתחום החינוך ומעגנים את הזכות והיקפה, מטילים חובות וזכויות על ההורים, על המדינה וכן על תלמידים ועובדי הוראה. בין החוקים המסדירים את התחום ניתן למצוא את: חוק לימוד חובה, התש"ט-1949; חוק זכויות התלמיד, תשס"א – 2000; חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג – 1953; תקנות חינוך ממלכתי (העברה), תשי"ט-1959; תקנות לימוד חובה (כללים להרחקת תלמיד לצמיתות ממוסד חינוך בשל הישגיו הלימודיים), תשס"ה-2004; חוזרי מנכ"ל משרד החינוך - ועוד חוקים וכללים רבים המסדירים את התחום המורכב שנקרא 'חינוך'.

כמי שעסקה בהוראה כעשר שנים, יש לי היכרות בלתי אמצעית עם מערכת החינוך ובכלל זאת היכרות עם הסוגיות הרלוונטיות בתחום.

פעמים רבות, עובדי ההוראה, תלמידים והורים אינם מודעים לכל זכויותיהם בתחום ומשכך אינם פועלים למיצויים ו/או עמידה עליהם.

ליווי של עורכת דין העוסקת בדיני החינוך ובהיבטים המשפטיים של עבודת עובדי ההוראה מגדילה באופן משמעותי את השמירה על זכויותיכם ותפחית את הסיכוי לפגיעה אפשרית בהן.