דיני ירושה והסכמי ממון

דיני הירושה עוסקים, בין היתר, בחלוקת עזבונו של אדם לאחר מותו.

חוק הירושה תשכ"ה – 1965 קובע שני מסלולים לחלוקת הירושה: חלוקה על פי דין וחלוקה על פי צוואה.

בחלוקה על פי דין קובע המחוקק את אופן חלוקת העיזבון והמנה שיקבל כל אחד מהיורשים. בחלוקה על פי צוואה העיזבון מחולק על פי רצון המצווה המנוח.

לאחר פטירת אדם, יש להגיש בקשה לרשם הירושה או לבית הדין הרבני לקבלת צו ירושה או צו לקיום צוואה על פי העניין. בצו הירושה או צו קיום הצוואה יירשמו שמות היורשים וצו זה יפה כלפי כולי עלמא.

במקרים בהם מרגיש אדם נפגע מצו הירושה או צו קיום הצוואה הפוטנציאליים, ביכולתו להתנגד לקיומו ולהגיש התנגדותו לבית המשפט המוסמך לדון ולברר את התנגדותו.

הסכם ממון הינו הסכם שנערך בין בני זוג לצורך הסדרת ההיבט הרכושי שנמצא בבעלות כל אחד מהצדדים לו. הסכם ממון יכול לכלול נושאים נוספים הקשורים לניהול החיים המשותפים במטרה למנוע מחלוקות עתידיות. עריכתו של הסכם ממון יכולה להיות לפני ואף במהלך חיי הנישואין וכן לפני ובמהלך חיי הזוגיות של הידועים בציבור.

צוואה והסכם ממון הינם משלימים האחד לשני ומומלץ להסדיר את שניהם. הסכמה והבהרת היקף הרכוש של כל אחד מהצדדים בהסכם הממון יהווה בעתיד את הבסיס לחלוקת העיזבון על פי צו קיום צוואה ו/או צו ירושה (או במקרה פרידה) ותימנע מחלוקות רבות, ארוכות וקשות בין בני זוג או יורשיהם.